<h1>פירוש רבינו יהודה אלמדארי — כתובות</h1>
<h2>דף כא:</h2>
[כתובות ס' ע"א] כיונק שקץ, כאילו יונק דבר משוקץ, ומקשי בגמ' אהאי דאמרינן מכאן ואילך כיונק שקץ מיהא מתניתא יכול יהא חלב מהלכי שתים טמא וכו' אמר רב ששת ואפילו מצות פרוש אין בו ומתרץ לא קשיא הא דפריש הא דלא פריש, פי' הא דקתני מותר בשפירש מדדי האשה לכלי והיונק מן הדד כיונק שקץ מדרבנן. דם על הככר, כגון שנשכו וניכר בו דם השינים. גוררו, דאמרי דם קאכיל. מוצצו, דהא ליכא דחזי ליה.
<h2>דף כד:</h2>
[כתובות פ"ג ע"א] גמ'. תני ר' חייא האומר לאשתו, ולא תני כותב דשמעינן דבאמירה בעלמא נמי סליק נפשיה בלא שום קנין וכתיבה. וכי כתב לה מאי הוי, וכל שכן אמירה. האומר לחברו, כגון שדה של שני שותפין ואמר אחד לחבירו אחד מן הלשונות הללו לא אמר כלום דאין זה לשון מתנה כשאומר לא יהא לי חלק בשלי דבעל כרחו הרי הוא שלו עד שיאמר לחברו שדי נתונה לך שדי מופקרת לכל מי שירצה. מתני' בכותב לה דין ודברים אין לי בנכסיך בעודה ארוסה דהיינו קודם שיזכה בנכסי אשתו דאינו זוכה בפירות עד שעת נישואין וכדמסיק ואזיל דבירושות הבאות לאדם בתקנת חכמים יכול לעוקרן אם מתנה עליהן קודם הזמן בעוד שלא באו לידו ואומר לא יהא לי חלק באותו ממון העתיד לבוא לי בתקנת חכמים דאין מזכין לו לאדם בעל כרחו וכדרב כהנא הוא דמועיל תנאי זה. נחלה הבאה לו, העתידה לבוא לו כגון נחלה דרבנן דמפרש לקמיה אדם יכול להתנות עליה קודם שתבוא שלא יירשנה כגון דקאמר דין ודברים אין לי על אותה נחלה העתידה לבוא לי כלומר לא יהא לי דין ודברים. כדרבא, כלומר (רבא) [דוקא] זו נחלה מועיל התנאי בנחלה הבאה לו בתקנת חכמים כדרבא אבל בנחלה דאורייתא כגון דין ודברים אין לי בירושת אבי כשימות לא יועיל התנאי דבעל כרחו שלו תהיה אלא אם כן יתננה לאחרים בלשון מתנה. אי אפשי בתקנת חכמים, שעשו להנאתי. כגון זאת, דלקמן דמדרבנן היא. שומעין לו, דבעל כרחו דאיניש לא יזכוהו חכמים שאם אינו חושש לטובה שעשו לו חכמים לא ינתן לו בעל כרחו על דעתו תקנוה חכמים. מאי כגון זאת, באי זו תקנת חכמים היו מדברים בבית המדרש שעליה אמר רבא כל האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זאת התקנה שאתם מדברים בה שומעין לו. כדרב הונא אמר רב, כלומר בתקנת מזונות שהבעל נותן לאשה היו עוסקין בבית המדרש והוא נוטל מלאכת ידיה תחתיהן ועל זה אמר רבא כגון זאת התקנה שתקנו מזונות לאשה לטובתה אם אמרה אי אפשי בזאת התקנה שעשו לטובתי דהא לדידי אינה טובה דמלאכת ידי עדיף על מזונותי ואזון משלי ואעשה מלאכה לעצמי שומעין לה ואתא לאשמועינן כדרב הונא אמר רב שיכולה אשה לומר לבעלה איני נזונת ואיני עושה מלאכה לך כי אם לעצמי כדפרשינן טעמא במסכתין קסבר מזונות עיקר כלומר תחלה תקנו לאשה מזונות מן הבעל בעל כרחו בין תעשה מלאכה בין לא תעשה מלאכה ואחר כך תקנו מלאכה תחת מזונות שלא תהיה לה איבה וכיון דלטובתה נתכוונו לתקן לה מזונות תחלה והיא עומדת לומר איני חפצה בתקנה זו הרשות בידה וכיון דעקרה תקנת מזונות גם תקנת מלאכת ידיה לבעלה בטילה ממילא דכיון דמזונות אין לה גם הבעל לא יטול מלאכת ידיה והיינו נחלה הבאה לו לאדם לאחר מכאן שהמזונות עתידין לבוא בכל יום והוא הדין לפירות של נכסי מלוג שתקנו חכמים לבעל פירותיה תחת פרקונה כל שכן שאם אומר איני מקבל עלי תקנת פרקונה ואיני חושש בפירות נכסי מלוג שתקנו לי דמועיל התנאי בעודה ארוסה שעדיין לא זכה בקרקעותיה לפירות, כתבתי זאת ההלכה מפי רבנו שמואל זצ"ל.
